יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  אודות  |  מאמרים  |  הבית החם  |  מורשת סטלמך  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  הצטרפו אלינו  
"איך היה האימון?" שאל אותי אבא כשהתיישבתי לשולחן. "בסדר", עניתי במבט מושפל. "אז למה יש לך פרצוף תשעה באב?". שתקתי רגע, יודע שזה עלול להיגמר בבכי, אבל אז הסכר נפרץ. "בשבוע הבא אנחנו מקבלים חולצות וביקשתי מהמאמן בכר את מספר 8, והוא אמר...

"איך היה האימון?" שאל אותי אבא כשהתיישבתי לשולחן. "בסדר", עניתי במבט מושפל. "אז למה יש לך פרצוף תשעה באב?". שתקתי רגע, יודע שזה עלול להיגמר בבכי, אבל אז הסכר נפרץ. "בשבוע הבא אנחנו מקבלים חולצות וביקשתי מהמאמן בכר את מספר 8, והוא אמר שאף אחד לא בוחר מספר ורק הוא מחליט, וחוץ מזה אני מגן ומגינים מקבלים מספרים נמוכים ו - 8 זה מספר של חלוץ, וגם שכולם רוצים את החולצה מספר 8, וזה לא עניין של חיים ומוות". "נו בטח", אמר אבא, "זה המספר של סטלמך!". נחום סטלמך, החלוץ המהולל של קבוצת הפועל פתח-תקווה, היה הדמות הנערצת ביותר בביתנו, בעיר כולה וגם בקרב חלק גדול מאוהדי הכדורגל בארץ. במו רגליו וראשו, "ראש הזהב", הביא סטלמך לקבוצה שש אליפויות, חמש מהן ברציפות. "השנה הוא יביא לנו את האליפות השביעית", בטח אבא באלילו, "בעונה כזו כל אחד ירצה ללבוש את חולצה מספר 8". אבא, יליד המושבה שהפכה לעיר, היה מה שנהוג לכנות אוהד שרוף. הוא לא הפסיד אף משחק. כשאחי הבכור הגיע לגיל שאבא הגדיר כבשל, צירף אתו לשיגעון. גם אחותי נגררה אחריהם למשחקי הבית, עד שאני השלמתי את רביעיית האוהדים המשפחתית. אמא לא התעניינה בכדורגל. אולי בגלל שמעט נשים נראו אז במגרשים, ואולי משום שבאה מרקע שונה. היא הגיעה לארץ אחרי המלחמה ההיא, שאסור היה לדבר עליה. תפקידה בכוח היה הכנת שקית עם כריכים ותפוזים ליציאה, ולהיות שם כדי לנחם אותנו במקרה נדיר של חזרה עם הפסד. "הייתי בערך בגילך כשהקימו את המועדון בשנת 1935", אמר אבא בערגה, "מי היה מאמין שכעבור 39 שנה הבן הצעיר שלי ישחק בקבוצת הילדים של האלופה הנצחית!". "אבל לא עם המספר של סטלמך", מלמלתי באכזבה. "אם בכר אומר שאין 8 אז אין 8", אמר אבא. "הוא היה אמנם שחקן בינוני אבל הוא המאמן, והוא קובע". "אם הילד רוצה 8 הוא יקבל 8" נשמע לפתע קולה של אמא שכלל לא שמנו לב שהקשיבה לשיחה. " 8 עגול הוא יקבל". אמא לא הכירה את סטלמך או כל שחקן אחר בקבוצה, אבל היא מאוד אהבה את המספר 8. במשחקי קלפים משפחתיים הייתה מכריזה בשמחה שקיבלה 8 עגול בכל פעם שמהלך זה הביא לה נקודות. כשאחי היה חוזר מהצבא, וסבתא ושתי האחיות של אבא היו באות לארוחת ערב, היא הייתה מאושרת שנהיה שמונה. 8 עגול בארוחה זה ממש נפלא. לא הבנתי אז את הכמיהה ל 8, ולמה הוא צריך להיות עגול, אבל הביטוי כנראה דבק בכולנו. "אמא, תעשי לי טובה ובבקשה אל תתערבי", דחיתי את התמיכה המשפחתית. "אני כבר לא רעב, אני הולך לישון". ביום שישי בצהרים חיכיתי עם חברי בועז לקו 27 כדי שייקח אותנו לתחנה המרכזית בדרך לאימון. ממש כשהגיע האוטובוס הופיעה פתאום אמא, עלתה אחרינו והתיישבה בכסא הקדמי. "זאת לא אמא שלך?" שאל בועז. "בטח נוסעת לשוק" עניתי במבוכה. "בלי סלים?" שאל חברי חד העין. "שתוק כבר", עניתי. בתחנה הסופית מיהרתי לרדת בדלת האחורית. "בוא נרוץ", אמרתי לבועז, "זה כמו חימום". סוליות נעלי ההתעמלות שלי להטו אבל לא עצרתי ולא הבטתי לאחור עד הגיענו לפתח המגרש ברחוב אברבנאל. כף רגלה של אמי דרכה לראשונה על מגרש הכדורגל המצהיב של הפועל פתח-תקווה בדיוק כשהיינו ישובים במעגל סביב המאמן בכר. לרגליו היה מונח שק יוטה ובו חולצותינו הנכספות. טמנתי את ראשי עמוק בין ברכי המקופלות, מקווה בסתר לבי שאחד משנינו - אמא או אני - ניעלם בדרך כלשהי. "תסלח לי, אתה מר בכר?", שאלה עם הריש המתגלגלת שלה. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את שמו של המאמן במלרע. הוא כנראה שמע זאת בעבר ולכן ענה "כן". "הבן שלי מספר שאתה אמרת שלקבל את מספר 8 זה לא עניין של חיים ומוות." אמרה אמא לחרדתי הגוברת. "ככה זה", אמר המאמן בכר (במלרע). "ככה זה?" שאלה אמא ומיד הושיטה את ידה קדימה. "אתה רואה את המספר הזה?" לא האמנתי למראה עיני, ועוד פחות למשמע אוזני. על המספר המקועקע על ידה של אמא לא דיברנו מעולם. פעם אחת הסביר לי אבא שזה קרה במלחמה שאמא לא רוצה לזכור. שריד לעולם זר, ממש כמו הריש המתגלגלת שבעברית הכמעט מושלמת שלה. "תקרא בבקשה מה כתוב כאן" הורתה אמא. המאמן בכר, אימת כל ילדי הקבוצה, היה כנראה המום מכדי לסרב.. אמא לא הורידה את ידה ואמרה "תסתכל טוב,משולש ... 6 ... 4 ... 7 ...8...5" הספרה שלפני אחרונה היא לא 8 אלא 3", ומיד המשיכה: "ככה זה כשהיהודי שעושה את הקעקוע לא מדויק כמו הגרמנים, וה- 3 כמעט נסגר ל- 8 עגול. וככה זה שבינואר 41 ', שבועיים לפני שמוציאים אותנו מאושוויץ, בספירת הערב, הנאצי ששולח לתאי הגזים רושם 8 במקום 9. וככה זה שלמחרת בבוקר מגלים שהמספר שרשמו שייך לאיזו פולניה ומבינים שהייתה טעות. וככה זה שאני מקבלת את החיים ולא מתה. וגם הבן שלי. ככה זה אצלנו במשפחה. והוא יהיה מספר 8". היא התחילה להתרחק בטרם הוסיפה "עגול!" הקריירה שלי ככדורגלן לא נמשכה זמן רב, אבל עוד שנים אחר-כך לא שכחו ידידיי הפתח-תקוואים את המגן הימני ששיחק בקבוצת ילידי 1956 של הפועל עם החולצה מספר 8. אמא אף פעם לא ראתה אותי משחק, ולא הזכירה יותר, ולו גם פעם אחת, את המלחמה ההיא. ד"ר ירון טיקוצ'ינסקי

 
 
>
חדשות
מאמרים
הבית החם
מורשת סטלמך
אודות החוג הכחול